יום רביעי, 4 במאי 2016

יום הזיכרון לשואה ולגבורה – השפעתו של משפט אייכמן על היחס לשואה ולמחולליה בישראל ובעולם


בערב יום השואה 2016 ניתן בהחלט לומר ששורר קונצנזוס רחב ביחסה של החברה היהודית בישראל לנושא שואת יהודי אירופה שנתפסת כגורם מאחד בין כל הזרמים הפוליטיים והרעיוניים. אולם לא כך היה בשנותיה הראשונות של המדינה. בשנות החמישים ראו את הנספים במידה רבה כמי שהלכו 'כצאן לטבח' והשואה הייתה מוקד לחילוקי דעות ולפולמוסים.
במאי 1960 הצליחו שליחי המדינה ללכוד בארגנטינה את אדולף אייכמן, האיש שמילא תפקיד מרכזי בגרמניה הנאצית במבצע השמדתם של שישה מיליון מיהודי אירופה, והעבירוהו לישראל כדי להעמידו בה לדין. משפטו של אייכמן נפתח ב-11 באפריל 1961 וב-15 בדצמבר גזר עליו בית המשפט עונש מוות. לאחר שערעורו ובקשת החנינה שלו נדחו הוצא אייכמן להורג בלילה שבין ה-31 במאי ל-1 ביוני 1962.
     מראה כללי של אולם בית המשפט בעת משפטו של אדולף אייכמן. בתא הזכוכית הנאשם. עומד ומצביע בידו על הנאשם התובע גדעון האוזנר. לשמאלו הסנגור רוברט סרווציוס, ארכיון המדינה

מעצרו של אייכמן ומשפטו היו מעין קו פרשת המים בתחושותיהם של ניצולי השואה ובהתייחסותה של החברה הישראלית לשואה ולקרבנותיה. חודשים רבים עמד המשפט במוקד תשומת לבה של החברה הישראלית, היה לנושא העיקרי בכל העיתונים וזכה לסיקור מקיף בשידורי הרדיו. לראשונה נחשף הציבור הישראלי למלוא הסבל של הקרבנות, למצוקתם, לתחושת חוסר האונים שלהם ולמאמציהם לשרוד ולשמור על צלם אנוש. הוא היה אפוא למעין חוויה מטהרת שבעקבותיה חשו לראשונה ניצולי השואה שזעקתם נשמעת ומובנת, ושואת יהודי אירופה נעשתה לעניין מאחד בחברה הישראלית.
כחודש לאחר תחילת משפטו של אייכמן דיבר התובע במשפט גדעון האוזנר על המשפט בכנס מרצים שיזם מרכז ההסברה. בסוף דבריו שיתף האוזנר את המאזינים בציטוטים מתוך מכתבים שקיבל מקשת רחבה של אנשים ובהם ילדים צעירים וניצולי שואה. בציטוטים שהביא נחשף עומק התמורה שחוללה פרשת אייכמן בהלכי הרוח בציבור. הנה שני קטעים מתוך דבריו:




         רישום בעיפרון מאת בני עדן של התובע גדעון האוזנר טוען בבית המשפט בעת משפטו של אדולף אייכמן. לידו הסנגור רוברט סרווציוס.  ארכיון המדינה


אולם השפעתו של משפט אייכמן על היחס לשואה ולמחולליה חרג הרבה מעבר לגבולות ישראל. ביטוי נאמן לכך ניתן בטבלה שהוצגה לשרת החוץ גולדה מאיר ביולי 1961 ובה נתונים על מספר ההליכים נגד פושעים נאצים בתקופה שלפני המשפט, ובשנה שלאחר הבאתו של אייכמן לישראל. הטבלה מלמדת שבשנה שלאחר לכידתו של אייכמן והבאתו לישראל חלה עלייה דרמטית במספר המעצרים של פושעים נאצים בגרמניה ובאוסטריה - מ-41 בשנתיים שקדמו למעצרו של אייכמן, ל-86 בשנה שלאחר מעצרו. כמו כן מדווח על עלייה ניכרת בשנה זו במספר המשפטים וגזרי הדין בגרמניה ובארצות אחרות (מ-16 ל-39), בהוצאה לפועל של גזרי דין מוות ובתהליכי הסגרה של פושעים נאצים. עלייה משמעותית חלה גם במספר ההתאבדויות של פושעי מלחמה נאצים ובטיהורים מאלמנטים נאציים בגרמניה המערבית.




יום ראשון, 17 באפריל 2016

למה שוב יש מחסור במצות?

בפסח תשכ"א (1961) הורגש מחסור במצות ברחבי הארץ ואספקת המצות לחנויות לא ענתה על הדרישות.
הוועדה הציבורית שמונתה ע"י שר המסחר והתעשייה, פנחס ספיר,  מצאה כי הסיבות העיקריות למחסור במצות היו: האטה מכוונת של הייצור בשל אי קביעת מחיר המצות, עיכוב בהתחלת האפייה בגלל אי הסדרת האשראי לרכישת הקמח המיוחד וכן הימנעות הרבנות הראשית לאשר היתר לאפיית מצות במשמרת שלישית (משמרת לילה)
אך למרות יישום המלצות הוועדה, בשנה שלאחר מכן, בתשכ"ב (1962), שוב הורגש מחסור במצות. יו"ר המועצה הדתית התלונן בפני מנהל חטיבת המזון במשרד המסחר והתעשייה על כי "לא יכולנו לרכז את מכסת המצות שהיינו צריכים לחלק לעניי ירושלים". כמעט באותו יום (ב-26 באפריל, 1962), פנה שר הדתות, זרח ורהפטיג אל שר המסחר והתעשייה בתלונה חריפה ודרש הקמת ועדת חקירה בנושא.
מתוך תיק גל-6190/14

ועדת הבדיקה השנייה לנושא המחסור במצות מצאה כי אמנם המלצות הוועדה מהשנה הקודמת יושמו: מחיר המצות לצרכן נקבע בהסדר, והאשראי לקניית הקמח הוסדר גם הוא, אך שיווק המצות היה חופשי בה בעת שהמחיר היה בפיקוח. אי לכך לא היה ליצרנים כל מניע מסחרי לפעול בשווקים רחוקים או קשים וכך נוצר המחסור שהתבטא בעיקר ביישובים מרוחקים ובמרכזי עולים. זאת ועוד: בשל אי תאום מכסות ייצור ושיווק בין היצרנים, חשש כל יצרן מהצטברות עודפים והשהה את אפיית המצות עד לקבלת כל ההזמנות ואילו הקמעונאים, מצדם נמנעו מרכישת המצות במועד מוקדם. צרכנים רבים הפנימו את הלקח מהמחסור במצות מהשנה הקודמת ואגרו מצות -  עוד מעשה שתרם למחסור.

אפיית מצה שמורה, בית ישראל, ירושלים 1954
אוסף אייזנשטארק , ארכיון המדינה, קוד פריט: 1096602074

המחסור במצות הביא לצורך להפעיל את מאפיות המצות גם בחול המועד ולשם כך נדרשה הסכמת הרבנות הראשית: הן לעצם האפייה בחול המועד והן להעסקת המשגיחים במאפיות. הבעיה הייתה חמורה במיוחד בירושלים "הרגישה במיוחד לבעיות דתיות" אך למרות הרגישות הדתית והעלות הגבוהה של העסקת עובדים ומשגיחי כשרות, אפו גם בירושלים מצות ביומיים הראשונים של חול המועד.
במקביל לדוח הוועדה על הסיבות למחסור במצות, נדרשו הנוגעים בדבר גם להציע דרכים למניעת מחסור במצות בשנים הבאות. הוועדה הציעה לתת אשראי ממשלתי להבטחת האפייה בקצב המתבקש, להגדיל את מכסות הקמת הרזרביות למצות פסח, לעכב אפיית מצות חמץ עד לאחר הפסח ועד שיאזלו עודפי מצות הפסח וזאת כדי למנוע הפסד כספי מהיצרנים, להקדים את תחילת אפיית המצות לחודש טבת ולעודד את הקמעונאים להזמנות מוקדמות של מצות. כמו כן המליצה הוועדה על עידוד הקמת קרטל של יצרני מצות שיבטיח איזון של ייצור המצות ושיווקן ויבטיח בכך שיווק אחיד לכל הקמעונאים בארץ ומניעת אגירת מצות בידי הצרכנים החוששים ממחסור.

טקס שריפת חמץ, מאה שערים, ירושלים, 1959
אוסף אייזנשארק, ארכיון המדינה, קוד פריט: 1096701175

המלצות הוועדה יושמו, ואכן, בשנת תשכ"ג, לא היה עוד מחסור באספקת המצות. ההסדר שנקבע עם בעלי המאפיות השביע את רצונם ואת רצונו של מנהל חטיבת המזון במשרד המסחר והתעשייה מר הלוי. במכתבו מיום 30 באוקטובר 1963, כתב הלוי לשר האוצר ולשר המסחר והתעשייה כי ההסדר שהושג לאספקה סדירה של מצות ימשיך להתקיים גם לקראת שנת תשכ"ד. 
מתוך תיק גל-6190/14



"אך לפתע עברתני רוח אביב ריח פסח עלה באפי" – 85 שנים למותה של רחל המשוררת, 16 באפריל 1931



במכתבה של רחל, שנכתב לעת חג הפסח, מתלוננת רחל על אי יכולתה לעבוד ולכתוב מכתבים, על געגועיה לחברתה שולמית ועל התרופפות קשריה החברתיים ומייחסת זאת לטבעה ההפכפך:


 

המכתב הוא אחד מבין 36 מכתבים שפרסמנו לפני 3 שנים, ואשר נמצאים בארכיונה האישי של חברתה של רחל - שולמית קלוגאי, אליה ממוענים המכתבים. חמישה מן המכתבים כתבה רחל ב- 1913 מכינרת ומתקופת לימודיה בטולוז.  המכתבים האחרים הם מן השנים 1925 – 1929, התקופה שבה שהתה רחל בבית החולים בצפת  ומשנות מגוריה בתל-אביב.  שולמית קלוגאי, הידידה הקרובה הייתה משוררת וסופרת, מתרגמת ומורה. בתיקיה, נמצאות מחברות הוראה, שירים ותרגומים מפרי עטה ומכתבים רבים, ביניהם מכתביה של רחל. שולמית הייתה אחותו של הנשיא השני, יצחק בן צבי וארכיונה הוא חלק מארכיונו, שהועבר לפני מספר שנים מיד בן צבי לארכיון המדינה.
בשונה מן השירים שמביאים גם קול של חלוציות וציונות עוסקים המכתבים בעיקר בחוויות אישיות, הכאב והבדידות , הכמיהה לאהבה וחברות,  אך גם אופטימיות והומור, הרבה מאוד ביקורת על יוצרים אחרים בני תקופתה וכמה שירים שמעולם לא פורסמו.

הפרסום באתר, שעלה לפני שלוש שנים, ובו כל המכתבים,  אינו זמין לציבור כרגע עד להעלאתו של האתר החדש בקרוב. ובכל זאת ציטוטים מן המכתבים נמצאים במאמר קצר בבלוג של ארכיון המדינה על אותם מכתבים, בהם מהדהדים הצדדים הפחות מוכרים בדמותה של רחל:
 
http://israelidocuments.blogspot.co.il/2013/04/blog-post_5550.html

http://israelidocuments.blogspot.co.il/2012/09/112.html
 

יום חמישי, 14 באפריל 2016

60 שנה להצבת פסל המנורה ליד הכנסת - מתנת הפרלמנט הבריטי

פסל המנורה, גבעת רם, 12 בינואר 2005. צילם משה מילנר, לע"מ

ב-15 באפריל 1956 בשעה 17:45, בתום יום הזיכרון לחללי מלחמת העצמאות ועם תחילת חגיגות יום העצמאות השמיני, התקיים בסמוך לבניין הכנסת דאז, "בית פרומין", במרכז ירושלים, טקס בו מסרו ידידי ישראל בפרלמנט הבריטי ליושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק  מנורה בת שבעה קנים - פסל מרשים בגובה של למעלה מ-4 מטרים ועליו חקוקים אירועים מרכזיים בתולדות עם ישראל. שגריר בריטניה סיר ג'ון ניקולס השתתף בטקס.
להלן סרט חדשות של "יומן כרמל" המתעד את הטקס (אחרי דקה):


היזמה למסירת פסל מנורה לכנסת הייתה של לורד אדווין סמואל (בנו של הרברט סמואל, הנציב העליון הראשון) ושל מנהיג המפלגה הליברלית בבית הנבחרים הבריטי קלמנט דייוויס. כ-400 חברי פרלמנט ואישי ציבור נוספים בבריטניה תרמו 20,000 לירות סטרלינג (פאונד) למימון המנורה שהוכנה על ידי הפסל היהודי-בריטי יליד גרמניה בנו אלקן. במונחים של עצמה כלכלית (economic power) הסכום 20,000 לירות סטרלינג בשנת 1956 מקביל לסכום של 8,180,880 ש"ח היום.
בעת הכנת פסל המנורה התעוררה בעיה הלכתית בשאלה אם מותר להכין אותה. הרב הראשי האשכנזי יצחק אייזיק הלוי הרצוג ביקש מגיסו, הצייר דוד הילמן שהתגורר בלונדון, שישגיח על הכנת המנורה בידי אלקן. ב-16 באוקטובר 1952 כתב הילמן לרב הרצוג  ואישר שהעביר לאלקן את ההוראות הבאות:
"1. שלא יהי שום מקום לצקת שמן בתוכו.
2. ולא יהי שום פריצות בגופים [המפוסלים] ועל המקומות האלו יהיו מכוסים במלבוש.
3.  והמנורה תהי יצוק על ידי נכרי ולא ישראל. ואני אעבור עמו [עם אלקן] על כל גוף וגוף יחדיו שלא תהי שום טענה" (אוסף הרב הרצוג, תיק פ-4243/4).
הפסל הוצב אז ב"בור שיבר"  שנקרא אז רשמית "גן הכנסת". שמו של הגן שונה והוא נקרא כעת רשמית "גן המנורה" אך ידוע בפי הירושלמים כ"גן הסוס" בגלל פסל של סוס שהוצב שם ב-1997. באוגוסט 1966 עברה הכנסת למשכן הקבע שלה בגבעת רם. בעקבות זאת הועבר הפסל למקומו הנוכחי בגבעת רם.
ב-10 במאי 1956, זמן קצר לאחר טקס מסירת המנורה, צילם יהודה אייזנשטרק את המנורה במספר צילומים ואלה הופקדו בארכיון המדינה. במלאת שישים שנה לטקס אנו מפרסמים שבעה מצילומיו של אייזנשטרק.
פסל המנורה בגן שיבר







קטעים שונים מהמנורה

לוחית ההסבר שהוצבה ליד המנורה

לעיון בתערוכת צילומי ילדים באתר ארכיון המדינה אשר צילם אייזנשטרק לחצו כאן.

יום רביעי, 13 באפריל 2016

"איני מעלה על הדעת שכלי ישווה לאדם" – מה חשב ראש הממשלה בן-גוריון ב-1963 על המחשב?


סטודנט באוניברסיטת בר אילן עובד על מחשב, 30.4.1970, צילם משה מילנר, לע"מ

אם תשאלו את תושבי ישראל מכל קשת הגילים: מה מסמל מבחינתם את "אבות האומה" – מייסדי המדינה ובוניה? תקבלו בוודאי שורה ארוכה של מונחים כגון: ייבוש ביצות, חלוציות, סלילת כבישים, מעדר על הכתף שומר על סוס ועוד ועוד.  מחשבים בוודאי שלא ימצאו ברשימה הזו. רבים מניחים מן הסתם שדור המייסדים לא הכיר את המחשב ולא שיער בנפשו את המהפכה המחשבית שאנו חוזים בה מזה כמה עשרות שנים.
אז זהו, שלא ממש כך. מסתבר שכבר בשנות השישים הכירו מנהיגי ישראל את תחילתו של עידן המחשב בגרסתו הבסיסית ביותר. מטבע הדברים עולה אפוא השאלה מה חשב על המחשב האיש שמסמל יותר מכולם את דור המייסדים – ראש הממשלה המיתולוגי דוד בן-גוריון? האם בכלל הכיר את המחשב? האם חזה לאן תוביל אותנו ההתקדמות הטכנולוגית?
תשובה לשאלה הזו ניתן למצוא במכתב שכתב בן-גוריון בפברואר 1963 לד"ר הנס קרייטלר, מבכירי הפסיכולוגים בישראל ומייסד החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. "הזקן" התייחס במכתבו למאמר ששלח לו קרייטלר מפרי עטו:  "חשיבה אנושית וחשיבה אלקטרונית".
במכתבו דן בן-גוריון בשאלה שהטרידה אז את המין האנושי, ומטרידה אותו גם היום: האם יכול מכשיר אלקטרוני שיצר האדם להשתוות בתכונותיו ליכולת החשיבה האנושית? מסתבר שכבר לפני 53 שנים הכיר בן-גוריון בכך "שיתכנו בעתיד מכונות שיעשו ברגע אחד מה שעושים עכשיו אלפי אנשי מדע במשך חדשים או שנים". אולם הוא שלל מכל וכל את האפשרות שמחשבים יפעלו כמו המוח  האנושי. למחשב תחסר תמיד ההכרה האנושית והוא תמיד יהיה מוגבל ליכולות המכניות שהכניס בו האדם. בכך אינו שונה מהותית מהמכונית, קבע בן-גוריון, משום ש"מה שקוראים מכונה מחשבת אינה אלא כלי יציר מוח האדם". הוא הוסיף שמחשב מעולם לא יוכל להלחין יצירה כמו הסימפוניה התשיעית של בטהובן, ולכן קבע: "איני מעלה על דעתי שכלי ישווה לאדם" (תיק 7275/2).

האם הוא צדק? שפטו בעצמכם.



       

יום שלישי, 12 באפריל 2016

אתר חדש - קשיים זמניים, יתרונות קבועים

אתר האינטרנט החדש של הארכיון עלה השבוע לרשת, לאחר שנים של עבודה מאומצת שנטלו בה חלק קרוב למאתיים אנשים, בארכיון ובחברות המסחריות השונות המשתתפות במאמץ.

ומיד נתגלו תקלות. באתר יש מיליוני עמודים שמעולם לא פורסמו, אבל מיליונים נוספים נתקעו בצינור כלשהו. כפתור הזמנת תיקים תקוע. על מסלול עידכון הנתונים נפל סלע. ועוד כמה כאלה.

אלה חבלי לידה. לא נעים לנו להזכיר שלפני כשנה ממשלת ארצות הברית השיקה אתר בעניין ביטוח בריאות שהושקעו בו כנראה סכומי עתק, חשיבותו האסטרטגית עבור הממשל היתה מן המעלה הראשונה, ונדרשו עוד שלושה חודשים עד שהוא פעל כהלכה. אנחנו מקווים שאתר הארכיון יפעל כהלכה בשבוע הבא, או בעוד שבועיים.

גם כאשר האתר יפעל כהלכה, הוא לא יהיה מושלם. זאת הסיבה שהעלינו בו רשימה של שיפורים צפויים שהתקנתם תארך חודשים ארוכים ולתוך שנת 2017. ואולם כבר בשלב הראשון מציע אתר ארכיון המדינה אפשרות לראות מיליוני עמודים סרוקים, ולהזמין כל תיק שטרם נסרק המעניין את המשתמש. זאת נראית לנו קפיצת מדרגה סבירה.

באחד מן העיתונים פורסם דבר קיומה של קבוצת היסטוריונים ואחרים החוששים שהעלאת האתר תפגע ביכולתם להשתמש בחומרי הארכיון. שתי טענות עיקריות בפיהם. האחת, שהעבודה עם חומרים סרוקים תהיה נחותה בהשוואה לעבודה עם נייר. והשניה, כאילו הארכיון הכפיף עצמו לצנזורה, שתחסום כעת את הגישה לתיעוד רב ובעל ערך.

הטענה הראשונה נראית לנו מוגזמת מאוד. התיעוד נסרק ברובו בצבע, וניתן לבצע עליו את כל הפעולות הרבות המצויות בתוכנות צפייה בקבצים; וניתן לעשות זאת בכל שעות השנה ובכל מקום; וניתן לעשות זאת בו זמנית על-ידי אנשים רבים, ללא שהשני ימתין שהראשון יסיים לקרוא את התיק; וניתן לעשות זאת ללא הגבלת כמותיות, במקום מגבלת עשרת התיקים שהיתה נהוגה עד עכשיו. הטענה כאילו יש מידע שנמצא רק בנייר שלא עובר לעותק הדיגיטלי נראית לנו תמוהה בשנת 2016. אנחנו מבקשים מכל הטוענים כך להתחיל לעבוד באתר ולהיווכח שארכיון המדינה שיפר את השירות, ולא הגביל אותו.

היה ויתברר שמהפכת הקידמה איננה ישימה בארכיון המדינה, ושחייבים להישאר בתנאי העבודה המיושנים - נחזור לשם. התיקים הרי לא מבוערים.

הטענה בדבר התערבות הצנזורה אינה נכונה. ראשית, מכיוון שרוב עצום של חומרי הארכיון אינם מעניינים את הצנזורה ואין לה סמכות להביע עמדה לגביהם. רק תיעוד מועט, העוסק בנושאים מסויימים, מחוייב לפי החוק בבדיקה של הצנזורה לפני הפירסום. מצב זה איננו חדש, והוא קיים כבר שנים. החידוש הוא שארכיון המדינה מוציא כעת באיוושה ענקית אחת מיליוני עמודי תיעוד, שאחוזים קטנים מהם דורשים התייחסות הצנזורה כחוק. על הקפיצה החד-פעמית הזאת יהיה צורך להתגבר. אנחנו מקווים שפרק הזמן להתמודדות תימשך חודשים, לא יותר.

אגב, תקנות העיון המגדירות מה ייפתח ומה לא, נמצאות כאן.

יום שלישי, 29 במרץ 2016

30 במארס 1976 - 40 שנה ליום האדמה

אירועי "יום האדמה" ב 30 במרס 1976 היוו את שיאו של המאבק שניהלו תושבי הכפרים הערבים בגליל התחתון נגד הממשלה, על רקע הפקעת קרקעות שלהם לצרכי פיתוח ובנייה. מאורעות "יום האדמה" מלווים את הקשר בין ערביי ישראל למדינת ישראל עד היום הזה.
לאחר האירועים החליטה הממשלה להקים ועדה לשיפור מצבם של ערביי ישראל. הוועדה הגישה ב 20 במאי 1976 טיוטת הצעה לשיפור מצבם של ערביי ישראל. הצעתה כללה הקמת 3 ועדות קבועות – ועדת שרים, ועדת מנכלי"ם וועדה  ציבורית מורכבת מאישים ערבים ויהודים, שילוב יותר אזרחים ערבים בשירות המדינה, שיפור השירותים ביישובים הערביים, שיפור תפקוד המועצות המקומיות הערביות ועוד הצעות ברוח זו.

כמה מהצעות אלו בוצעו במבט לאחור של 40 שנה? 
(מתוך תיק א 272/10) 


הוסף כיתוב

יום שני, 28 במרץ 2016

נתן אלתרמן ומנהיגי ישראל – 46 שנה למותו

'...והוא שוב על המיצפה, מביט למרחוק ומזהיר ואיננו חושש לפצוע, על ימין ועל שמאל...'
[מתוך ההספד של זלמן שזר לאלתרמן, 'אור אישים', כרך ג', עמ' 134]


נתן אלתרמן היה ועודנו מהמשוררים הפורים והאהודים ביותר בספרות הישראלית. לאורך השנים היה אלתרמן מזוהה עם תנועת העבודה בכלל ומפא"י בפרט, וקיים קשרים עם רבים ממנהיגי ישראל. במלאת 46 שנים למותו אנו מפרסמים שני מכתבים שכתבו לו דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי, ודברי הספד של אישי ציבור בולטים לאחר מותו. הבלוג מותאם לפורמט הזמני של אתר הבלוגים שלנו עד שיעלה האתר החדש.

אלתרמן ובן-גוריון – הסכמה ומחלוקות
נתן אלתרמן נמנה עם מעריציו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון. בן-גוריון מצדו ראה בשיריו, ובעיקר בכתיבתו על ענייני דיומא שהתפרסמה בטורו הקבוע הטור השביעי בעיתון "דבר", 'יותר מספרות' וכלי רב ערך להעברת מסרים פוליטיים, חינוכיים וערכיים. בשל קרבתו זו לבן-גוריון, ספג אלתרמן גם ביקורת, וכונה לעתים "משורר החצר". לצד ההערכה ההדדית הרבה התגלו לעיתים מחלוקות בין המשורר לראש הממשלה. למשל ב-1952, בעקבות מותו של ילד קטן, פרסם אלתרמן בטור השבועי ביקורת על מערכת הבריאות ובין היתר כתב:
"...את רופאי ישראל ושבועת מקצועם
את הכנסת ואת האזרח הבוטח,
את משרד הבריאות המחריש, את העם
אשר יש לו תרבות וספרות מן הסתם
אבל אין לו מיטה בשביל ילד קודח..."
[קטע מתוך 'לעזרת הרופא', בין המשורר למדינאי, עמ' 12]

על כך הגיב בן-גוריון וכתב לאלתרמן: '...לא בזדון אמנם, אך הטחת האשמות על האנשים האחראים במשרד הבריאות אינה במקומה, שכן הם חרדים לשלום ילדינו לא פחות ממישהו אחר...'.


[דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון, מבחר תעודות [1947-1963],עורכת: ימימה רוזנטל, ארכיון המדינה, עמ'559].
 

ראש הממשלה דוד בן-גוריון (שני מימין) לידו משמאל, נתן אלתרמן.
באדיבות ארכיון אלתרמן, מרכז קיפ, אוניברסיטת תל אביב

יצחק בן-צבי כותב לאלתרמן בעניין שינוי שמו לשם עברי
אחדים ממנהיגי התנועה הציונית ומדינת ישראל גילו מסירות רבה לשפה העברית, ובתוך כך לחצו על אישים בולטים להחליף את שמות משפחתם לשמות עבריים כדי שישמשו דוגמה לאחרים. אחד הבולטים שבהם היה יצחק בן-צבי שהיה חבר בוועדה למתן שמות עבריים שהוקמה בוועד הפועל של ההסתדרות. הוא ראה באימוץ שמות עבריים חלק מתהליך ההתחדשות של העם וביטוי להשתחררות מהגולה ומתחלואיה. ב-1948 פנה בן-צבי במכתב אל נתן אלתרמן: הוא כתב שהוא מוקיר ומעריך את יצירתו של אלתרמן המביאה לידי ביטוי את הרגש הלאומי, ולכן מתרעם על כך שמצא לנכון לשמר את שמו הלועזי. "משזכינו לתקומת ישראל מן הראוי שגם משוררינו יופיעו במלוא שיעור קומתם לרבות שמם העברי", כתב בן-צבי.  [ארכיון המדינה, (פ 1972/9].



הנשיא, אשת הנשיא לשעבר ויו"ר הכנסת סופדים לנתן אלתרמן.
ב-28 במרץ 1970 נפטר נתן אלתרמן. מותו השרה אבל כבד בחוגי הספרות ובקרב הציבור בכלל. במהלך השבעה ספד הנשיא זלמן שזר לאלתרמן. שזר גם הוא שלח ידו בשירה. הוא נחשב לאיש הספרות הוותיקה בשעה שאלתרמן נמנה על חבורת "יחדיו", קבוצה של משוררים שקראה תיגר על דור המשוררים הקודם ובה בלטו לצדו אברהם שלונסקי, לאה גולדברג, אברהם חלפי, אלכסנדר פן ואחרים. בהספדו ציין שזר  שכששימש כעורך בפועל של  העיתון 'דבר' (1944-1936) זכה לשבת יחד עם אלתרמן על סידור כתבי היד לשנתוני 'דבר' והופתע לגלות על יחסי הכבוד שרחש אלתרמן ליצירתם של אישי המשמרת הוותיקה בספרות כולה. מתוך דבריו:

['אור אישים', כרך שלישי, עמ' 134]

יומיים לאחר מותו של אלתרמן ספד לו יו"ר הכנסת ראובן ברקת בפתח ישיבת המליאה. הוא ציין שאלתרמן '...קיפל ביצירתו את המאבקים, הכיסופים והלבטים של הפרט והכלל באחת התקופות הגדולות בתולדות ישראל...'. [כ 184/2]








לאחר מלחמת ששת הימים נמנה אלתרמן עם מייסדי "התנועה למען ארץ ישראל השלמה"שבועיים לאחר פטירתו ביקשה אשת הנשיא לשעבר רחל ינאית בן-צבי, גם היא מאנשי התנועה, מהמשורר אורי צבי גרינברג על דעת ידידי ארץ ישראל השלמה שיכתוב מילות אזכרה לאלתרמן. [ארכיון המדינה, תת 56/17].





על השקפתו של המשורר הלאומי ניתן גם ללמוד מקטע המובא בקולו מתוך הרצאה שנתן הביוגרף שלו פרופ' דן לאור. [מתוך אתר היוטיוב של ארכיון המדינה]




יום ראשון, 13 במרץ 2016

מפגש מכין בעניין ארכיון מקוון

אתר הארכיון החדש האמור לעלות בסוף החודש, יהיה שונה מאוד מקודמו. יהיו בו מיליוני עמודים סרוקים, ומי שירצה לראות תיק שטרם עלה יזמין, ויקבל דרך האתר בפרק זמן סביר וללא עלות כספית. מאחר וחלק מחוקרי הארכיון שואלים כיצד ישפיע הדבר על עבודתם, החלטנו לקיים מפגש מכין. במפגיש יציג הגנז דר' יעקב לזוביק את האתר החדש בפני המשתתפים, אף שהוא טרם פתוח לציבור, יסביר את עקרונותיו ואת דרכי העבודה לאחר העלאתו, וישיב כמיטב יכולתו על שאלות המשתתפים. 

המפגש מתוכנן לבוקר יום שלישי, ה-22 במרץ, במשרדי הארכיון שבירושלים.

המעוניינים להצטרף למפגש מתבקשים להירשם אצל מנהלת לשכת הגנז, בטלפון 02-5680603.

יום שני, 29 בפברואר 2016

ירידה לצורך עליה

בעוד כחודש יעלה ארכיון המדינה את האתר החדש שלו. עד אז, אפשר לבקר באתר הישן, ולהתרשם שיש מקום לשיפור.

במרץ 2012 קבעה ממשלת ישראל שעל ארכיון המדינה לבצע שורה של צעדי רפורמה, על-מנת לעמוד במשימות ראויות לארכיון במאה ה-21. גולת הכותרת היא הוצאת תיקי האוספים מן המחסן לאתר אינטרנט שבו כל מבקר מחפש, מוצא, וקורא (או מקשיב, או צפוה).  ואכן, מאז ננקטו שורה של צעדים, ובוצעו שורה של משימות, שנועדו לאפשר את רעיון הארכיון המקוון. 

בשבועות הקרובים יהיה עלינו להתמקד בלעדית בהכנות המרובות והמורכבות למעבר לשיטת עבודה מקוונת. בתקופה זאת יהיה עלינו להמעיט או לחדול מפעולות שאינן תורמות ישירות למשימה הראשית - כולל העלאת חומרים לבלוג. אנחנו מקווים לחזור במשנה מרץ בערך בראשית מאי. עד אז אנו מבקשים את סבלנות הקוראים.