יום שני, 9 ביולי 2012

שאלת גיוס בני הישיבות לצה"ל


גיוס בני ישיבות חרדיות לצה"ל בשנים הראשונות למדינת ישראל 
 ויכוחים אודות תחולת הפטור מגיוס, עונשים למשתמטים ועוד

בימים אלו, כשנושא גיוס בני הישיבות החרדיות לצה"ל שב ועולה על סדר היום, חוזר ומפרסם ארכיון המדינה ארבע תעודות שעוסקות בגיבוש הסדר הדחייה לבני ישיבות בשנים הראשונות למדינה.
מן התעודות ניתן לראות שעוד לפני קום המדינה ובעיצומה של מלחמת העצמאות, החל למעשה הסדר הפטור מגיוס של בני הישיבות החרדיות, וכמו כן החל הוויכוח בעניין העונשים שייגזרו על בני ישיבות שמשתמטים מגיוס. 
בפברואר  1948 כתבו ראשי  מרכז המפקד לשירות העם, (שהיו ממונים על גיוס לכוח הלוחם ביישוב העברי) שהם מסכימים לדחיית שירות של שלושה  חודשים "רק לתלמידי ישיבות אשר תורתם אומנותם" (תעודה מס' 2), זאת למרות המלחמה שחייבה את גיוס כל הכוחות האפשריים ביישוב היהודי. בנוסף, המרכז קבע שכל תלמידי הישיבות האחרים יגויסו לשירות כמו כל אזרח. כחודשיים לאחר מכן פנה הרב הרצוג אל מרכז המפקד לשרות ומחה על כוונתם של ראשיו להטיל סנקציות על תלמידי ישיבות חרדיות שיוגדרו כמשתמטים מגיוס (תעודה מס' 3).
הוויכוח בעניין זה נמשך גם בשנים הבאות. במאי 1950 כתב ד"ר יוסף בורג, איש המחנה הציוני-דתי שהתגייס כולו לצה"ל, לרב הרצוג בשאלת גיוסם של בני הישיבות החרדיות. הוא הביע עמדה מסתייגת מעצם הסדר הפטור מגיוס ויחד עם זאת גילה הבנה ל"אלה אשר רוצים לשמור על שארית פליטת סופרינו, בחורי הישיבות". בורג התריע שיש הנכנסים לישיבות רק כדי להשתמט משירות בצה"ל, אותם כינה: "המשתמטים המתכסים באיצטלא של בחורי ישיבה", דבר שממיט חרפה על המחנה הדתי כולו, ופנה את הרב הרצוג שיפעל למנוע את התופעה. (תעודה מס' 4).
עם השנים גדלו מאוד היקפי השחרור שניתן לתלמידי ישיבות חרדיות והגיעו לאלפים מדי שנה. ב-1958 נודע על כוונתו של ראש הממשלה בן-גוריון לצמצם את היקפי דחיית הגיוס לצה"ל שניתן לתלמידי הישיבות החרדיות (ונתן לרובם המכריע פטור בפועל משירות בצבא).
כוונתו עוררה חששות בקרב חלק ממנהיגי הציבור החרדי והדתי, והרב הרצוג בכללם. הרב הביע בפני בן-גוריון את דאגתו מן השינוי המסתמן במצבם של תלמידי הישיבות משום ש"אף הם מגויסים ועומדים הם על ביטחונה של תורת ישראל ומורשתו, אשר בהן תפארתו ובגללן הגענו עד הלום". בתשובתו הסביר בן-גוריון את מניעיו וכתב לרב  ש"זוהי קודם כל שאלה מוסרית גדולה אם ראוי הדבר, שבן אמא פלונית ייהרג להגנת המולדת, ובן אמא אלמונית ישב בחדרו ולומד בבטחה, כשרוב צעירי ישראל מחרפים את נפשם למות". בן-גוריון אף דחה מכול וכול את קביעתו של הרב הרצוג, והוסיף: "איני יכול להסכים בשום אופן לדבריך ש'בגלל בחורי הישיבות הגענו עד הלום'. לא הם בנו את הארץ, לא הם חירפו את נפשם למות על עצמאותה (אם כי כמה מהם עשו זאת), ואין להם זכויות מיוחדות, שאין ליהודים אחרים" (תעודה מס' 1).

אין תגובות: