יום רביעי, 30 בינואר 2013

"בגרמניה הפסדנו את כל מאודנו ופה אנו מתפרנסים בדחק, ולמרות הכל הננו מאושרים בארץ אבותינו" - במלאת 80 שנה לראשית "עליית הייקים" – מכתב ברכה מנערה עולה מגרמניה למלך אנגליה, 1935

עולה מגרמניה מוכר נקניקיות בתל-אביב, שנות ה-30 -  באדיבות האתר "נוסטלגיה אונליין" http://www.nostal.co.il/Site.asp?table=Terms&option=single&serial=10579&subject=%EE%F7%F6%E5%F2%E5%FA%20%F9%E4%E9%E5&portal=%2%E1%E5%E3%E4%20%E5%EE%EC%E0%EB%E4

היום לפני 80 שנה, ב-30.1.1933, עלתה המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה. אירוע זה, שבו עוסקים שני פוסטים שפורסמו לאחרונה בבלוג זה,  סימן את ראשיתו של תהליך שהוביל בסופו לשואת יהודי אירופה. מיד אחרי עליית הנאצים לשלטון הם פתחו במסע רדיפות כנגד יהודי גרמניה שבה לידי ביטוי בחוקים מפלים, התנכלויות ופעולות אלימות שהגיעו לשיאם בשלב שלפני פרוץ מלחמת העולם-השניה בפוגרומים של "ליל הבדולח". מסע הרדיפות גרם לעזיבת רוב יהודי גרמניה את המדינה במהלך השנים 1933 – 1939 והגירתם למדינות אחרות. כ-280,000 מתוך כ-500,000 יהודים שחיו בגרמניה ערב עליית הנאצית לשלטון עזבו אותה במהלך תקופה זו. רוב העוזבים היגרו לארה"ב, דרום אמריקה ומדינות אחרות במערב אירופה, אך כ-60,000 מתוך יהודי גרמניה ואוסטריה (שסופחה לגרמניה) עלו לארץ-ישראל. מספר העולים שעלו מגרמניה לארץ לפני עליית הנאצים לשלטון היה קטן מאוד (אלפים בודדים)  ולכן ניתן לומר שהתאריך שצוין מסמן גם את ראשית עלית יהודי גרמניה. עולים אלה היוו חלק מגל עליה גדול בשנות ה-30 שבמסגרת המיספור של גלי העליה לארץ מראשית העליות הציוניות ועד קום המדינה הוא קיבל את השם  העליה החמישית. עולי גרמניה והעולים דוברי הגרמנית מאוסטריה וצ'כיה שקיבלו בארץ את הכינוי  "יקים" היוו ציטוט מכלל העולים בתקופת עליה החמישית, אך בשל הבולטות שלהם בין העולים ותרומתם הרבה להתפתחות הכלכלה והתרבות בארץ, מזוהה העליה החמישית בזיכרון הישראלי בעיקר עם עולי גרמניה ומכונה לעיתים גם "עליית הייקים".

העליה מגרמניה בתקופה זו התאפיינה במידה רבה כעליית מצוקה. מעבר לרדיפות המשטר הנאצי בגרמניה שהיוו גורם ישיר שלה היא קיבלה דחיפה נוספת מהקושי של יהודי גרמניה להשיג רשיונות כניסה לארה"ב לעומת המדיניות הליברלית יחסית של ממשלת המנדט בארץ-ישראל שנתנה סרטיפיקטים (רשיונות עליה) על תקן "בעל הון" לכל יהודי שהיו ברשותו סכום של 1000 ליש"ט ומכסות של סרטיפיקטים נוספות ליהודים שהונם היה קטן יותר או שהיו חסרי הון. תמריץ נוסף לבחירה בארץ-ישראל כיעד ההגירה המועדף על חלק מהיהודים היה הסכם ההעברה שנחתם בין הנהלת הסוכנות היהודית לממשלת גרמניה הנאצית. הסכם זה איפשר ליהודים שעלו ארצה להוציא חלק גדול מהונם באמצעות רכישת סחורות גרמניות (יחד עם תשלום אחוז מסוים מערך הסחורה כמס לממשלה הנאצית) וזאת בשונה מיהודים ומהגרים אחרים שיצאו מגרמניה למדינות אחרות והורשו להוציא סכום כספי בשווי ערך של 1000 ליש"ט בלבד (על-פי חוק שהיה קיים עוד ברפוביליקת ויימאר לפני עליית הנאצים לשלטון).
הרדיפות שדחפו את יהודי גרמניה להגר ממנה והאילוצים שניתבו את חלקם לכיוונה של ארץ-ישראל בצירוף הפער התרבותי בין העולים "יקים" לבני היישוב הוותיק והמחסום הלשוני של שעמד בפני העולים יצרו מכלול גורמים שהקשה על השתלבותם בחיי החברה והתרבות המקומיים. רבים מהעולים חיו למעשה אחרי עלייתם בתוך "מובלעת" תרבותית של דוברי גרמנית ולא למדו כמעט לדבר בעברית, כאשר אצל חלקם לווה מצב זה בתחושה מסוימת של ניכור כלפי החברה היהודית הוותיקה בארץ-ישראל (גם מצידם של ה"צברים" היו גילויים של יחס מסויג לעולים מגרמניה שתרם גם הוא לתחושת הניכור אצל חלק מהעולים). יחד עם זאת. היו גם עולים שעלו לארץ מתוך הזדהות עם האידיאולוגיה ציונית למרות שעמדו לפניהם אפשרויות הגירה אחרות (או שכלל לא בדקו יעדי הגירה חלופיים) ושהונם הכספי היה קטן מכדי ש"הסכם ההעברה" יהווה תמריץ עבורם להעדיף את ארץ-ישראל על פני יעדים אחרים. כפי שהיה גיוון במניעי העליה של העולים מגרמניה היו גם הבדלים במידת ההתערות של העולים בחברה הארץ-ישראלית הוותיקה ולכן היו גם עולים רבים שהתגברו על מכשולי השפה והפער התרבותי, השתלבו היטב בחברה ותרמו רבות להתפתחות הכלכלה והתרבות בארץ-ישראל (להרחבה בנושא זה ניתן לקרוא את מאמרו של דייויד סלע, עורך אתר "נוסטלגיה אונליין") . בין העולים היו גם פעילים בתנועות חלוציות ועולים נוספים שהיו שותפים בהקמת קיבוצים ומושבים חדשים או הצטרפו לישובים חקלאיים קיימים, כפי שרואים בתצלום שלהלן.
עולה מגרמניה, עורך דין במקצועו, עובד בחקלאות במושב בית-יצחק - באדיבות הארכיון הציוני המרכזי
השתלבות בחיי החברה והתרבות בארץ-ישראל הייתה כרוכה בהשגת שליטה טובה בשפה העברית ולכן מטבע הדברים היא הצליחה יותר אצל הילדים ובני הנוער מקרב העולים יותר מאשר אצל העולים המבוגרים ואנו מביאים כאן תעודה המשקפת השתלבות כזו של נערה אחת. התעודה היא מכתב בעברית מ-6.5.1935 שכתבה נערה בת 12 בשם יהודית יעבץ, שעלתה מהעיר מנהיים שבגרמניה רק שנה וחצי לפני כתיבת המכתב. המכתב שנמצא בארכיון באחד מתיקי המזכיר הראשי של ממשלת ארץ-ישראל בתקופת המנדט הבריטי (בתיק שסימולו מ – 523/10 ) הוא מכתב ברכה למלך אנגליה ג'ורג' החמישי ורעייתו לרגל מלאת 25 שנה להכתרתו (על-פי החותמת שעל גבי המכתב, המכתב הגיע לארמון בקינגהם אך כנראה לא  הובא לידיעתו של המלך עצמו). במכתב מאחלת יעבץ למלך ורעייתו בעברית יפה ונמלצת שהאל "יזכה למלוך על בריטניה העמים החוסים בצילם, בצדק וביושר לאורך ימים". בהמשך היא  מתנצלת על כך שידיעת האנגלית המועטה שלה לא מאפשרת התבטאות בכתב ומביעה תקווה ש"צלצלי השפה העברית תערבנה לאוזני הוד מלכותו". התייחסות זו לעברית מבטאת מעבר לעצם ידיעת השפה את ההזדהות של יעבץ עם השפה העברית ואת יחסה לשימוש בה כעניין אידיאולוגי ולא כעניין אינסטרומנטלי.
יעבץ מגדירה את עצמה במכתב כפליטה מגרמניה ומתארת את עליית משפחתה לארץ על רקע עליית הנאצים לשלטון והרדיפות כנגד היהודים שמהם סבלה גם הקהילה שלה בעיר מנהיים: "אחרי שהשתלטה שמה סיעת היטלר, שהתנפלו על יהודים חפים מפשע והחריבו את בית הכנסת שהיה בעירנו, גמרנו בליבנו לעזוב את גרמניה ולעלות אל ארץ אבותינו, ארץ העבר העתיד של עם ישראל". דברים אלה מעניינים הן בשל הדיווח האותנטי על החרבת בית-כנסת בגרמניה הנאצית כבר ב-1933 (מדובר כנראה בבית-כנסת קטן, אחד מתוך כמה בתי-כנסת במנהיים ולא בבית-הכנסת המרכזי בעיר זו שהמשיך לפעול עד שריפתו ב"ליל הבדולח" ב-1938) וגם בשל החיבור החזק שמביעה יעבץ לאתוס הציוני בהתייחסות שלה לארץ-ישראל, שחלק מהעולים מגרמניה התקשו להתחבר אליו. יתכן שחיבור של יעבץ לאתוס הציוני נובע מכך שמשפחתה הייתה ציונית עוד לפני העליה לארץ והגעתה  לארץ-ישראל ולא למדינה אחרת נבעה מבחירה אידיאולוגית. כחיזוק להשערה זו ניתן להביא את ידיעת העברית הטובה של יעבץ  שמעידים כנראה על לימודי עברית שקדמו לעליתה לארץ.
בהמשך המכתב כותבת יעבץ: "בגרמניה הפסדנו את כל מאודנו ופה אנו מתפרנסים בדחק, ולמרות הכל הננו מאושרים בארץ אבותנו, ואנו מרגישים את עצמנו בטוחים, תחת חסות הוד מלכותו". משפט זה מעיד על הקשיים הכלכליים שמהם סבלו רבים מהעולים מגרמניה (בדומה לעליות מצוקה מארצות אחרות ובתקופות אחרות), שהיו בחלקם אקדמאים ובעלי מקצועות חופשיים שלא הצליחו למצוא בארץ תעסוקה במקצועם ונאלצו להתפרנס מעבודות פשוטות ומעוטות הכנסה' כמו המקרה של מוכרי הנקניקיות המופיעים בתצלומים בראש הבלוג ובסופו. למרות קשיים אלה מצהירה יעבץ בלשון רבים, כנראה בשם הוריה, שהם מרגישים אושר ובטחון בחייהם בארץ תחת השלטון הבריטי בארץ. דברים אלה מצטרפים לדברי ההערכה שהיא מביעה בתחילת המכתב למלך על היחס החיובי של השלטון הבריטי לישוב היהודי בארץ ולמפעל הציוני: "בעבור שנדבם לבם לעשות טובה עם בני עמי ולעזור להם להקים את ביתינו הלאומי ולקומם את הריסות ארצנו הקדושה תחת חסות הוד מלכותו...".  בהקשר זה יש לציין שעצם שליחת מכתב הברכה למלך אנגליה והתוכן הפרו-בריטי שלו משקפים את שיתוף הפעולה והיחסים הטובים ששררו בין הישוב היהודי בארץ-ישראל ומנהיגיו לבין שלטונות המנדט בשנות ה-30 עד לפרסום הספר הלבן ב-1939. לאור זאת עצם כתיבתו של מכתב כזה ויחסה החיובי של יעבץ לשלטון הבריטי עולים בקנה אחד עם הרוח הלאומית המובעת בו.

אתר בניה של שכונה עבור עולי גרמניה בקרית  ביאליק, שנות ה-30 - מתוך אוסף התמונות של "יד ושם"
מעבר להיבטים ההיסטוריים והלאומיים הבאים לידי ביטוי במכתב יש לשים לב גם להיבטים האישיים יותר שלו. השילוב בין הגיל הצעיר של הכותבת  והזמן הקצר מאוד  שעבר מאז עלייתה לארץ ועד כתיבת המכתב מעוררים התפעלות מבחינת יכולת ההתנסחות היפה שלה בעברית, מבחינת הבגרות וההבנה שהיא מגלה ביחס לנושאים לאומיים וכן מבחינת עצם היוזמה מצד נערה צעירה כל-כך לכתוב מכתב כזה. זהותה של אותה יהודית יעבץ אינה ידועה לנו ולכן אנו פונים בהזדמנות זו לקהל הקוראים בשאלה האם מישהו מהם מכיר אותה או יודע משהו על זהותה. לשם כך מובאים כאן הפרטים הביוגרפיים המעטים הידועים לגביה מהמכתב: ילידת 1923, נולדה בעיר מנהיים שבגרמניה, עלתה ארצה במהלך השנים 1933 - 1934 והתגוררה בתקופת ילדותה ברח' הקישון 15 בחיפה. נשמח לקבל כל פניה בנושא זה.
עולים מגרמניה, זמרי אופרה במקצועם, מוכרים נקניקיות בתל-אביב בשנות ה-30 - מתוך הספר "עמוד האש" בעריכת יגאל לוסין
 

אין תגובות: