יום חמישי, 31 באוקטובר 2013

ליל הרכבות – פיצוץ מסילות הברזל בארץ ישראל, היום לפני 68 שנים

בסתיו 1945 קמה בישראל תנועת המרי - מסגרת צבאית משותפת לארגוני ההגנה, האצ"ל והלח"י כתגובה על מדיניות הספר הלבן והגבלת העולים אחרי השואה. תנועת המרי פעלה להעלאת עולים בלתי חוקיים, התרחבות היישוב היהודי בארץ, וביקשה להחליש את שלטון המנדט הבריטי ע"י מאבק צבאי ושיתוק תחבורת הצבא הבריטי.
"ליל הרכבות" היה המבצע המשולב הראשון של תנועת המרי. בליל ה-1.1.1945 חיבלו אנשי ההגנה והפלמ"ח ב-153 מוקדים ברשת מסילות הברזל הארץ ישראלית, פוצצו סירות משמר בנמל יפו וחיפה, ובנוסף, חיבלו אנשי האצ"ל והלח"י במתקני תחנת הרכבת בלוד (צומת מסילות מרכזית ברשת הרכבות הארץ ישראלית).
בתצלום להלן: רכבת בתחנת לוד, צומת המסילות, בשנות המנדט, בין השנים 1925-1920; מקור: אוסף הרברט ואדווין סמואל, ארכיון המדינה.
 
 

רשת מסילות הברזל שימשה נתיב תחבורה מרכזי ולכן נבחר כמוקד מרכזי. להלן שרטוט רשת מסילות הברזל בארץ ישראל בתקופת סוף המנדט הבריטי; אוסף אילן פלקוב, ארכיון המדינה:
העיתונות הבריטית פרסמה את פרטי האירוע וגינתה אותו. תגובת הסוכנות היהודית הייתה: "זוהי טרגדיה שהעניינים בארץ-ישראל הגיעו לשלב כזה. הסוכנות היהודית שוללת את השימוש באלימות כאמצעי למאבק פוליטי, אך נוכחה לדעת כי יכולתה להטיל התאפקות הועמדה במבחן קשה בשל המשך המדיניות (של הממשלה הבריטית) שהיהודים רואים אותה כפטלית לגביהם". התנועה פעלה בין השנים 1947-1945, ואחראית למבצעים רבי היקף אחרים כגון "ליל הגשרים" (17.6.1946) פיצוץ גשרים (גשר אלנבי) ע"י ההגנה, פיצוץ עשרות מטוסים בריטים בשדה התעופה בלוד, התקפת בתי המלאכה של הרכבת במפרץ חיפה (17.6.1946) ע"י ארגון לח"י. תנועת המרי התפרקה בעקבות פיצוץ מלון המלך דוד (יולי 1946) והביקורת הציבורית על מספר האבדות הגבוה.

יום רביעי, 30 באוקטובר 2013

שמונים שנה לחנוכת נמל חיפה

נמל חיפה שנחנך היום לפני 80 שנה (31 באוקטובר 1933) ממוקם במפרץ הטבעי היחיד לאורך שפת הים של ישראל. את הפוטנציאל של חיפה כעיר נמל מרכזית למדינה העתידית זיהה כבר הרצל בעת ביקורו בארץ ישראל ב- 1898 וכתב על כך בספרו אלטנוילנד. אולם הבריטים הם שהקימו לראשונה בחיפה נמל מודרני.

מפרץ חיפה ב-1839, מאת דיוויד רוברט
בהעדפתם את חיפה הנחו את הבריטים נסיבות ושיקולים גיאו-פוליטיים: קיומו של מפרץ טבעי ומוגן המאפשר כניסה ויציאה של אניות ללא הפרעה בכל עונות השנה, מציאותו בסמוך לציר הספנות הסואן, מתעלת סואץ ואליה, היותה של חיפה בירת המחוז האדמיניסטרטיבי הצפוני של ארץ ישראל ומציאותם של  משרדי ההנהלה של מחלקת המכס והמסחר והנהלת מסילות הברזל של ממשלת ארץ ישראל,  ששימשו חיבור ישיר בינה למצרים, ובאמצעות המסילה החיג'אזית לעבר הירדן ולסוריה, דווקא בחיפה.  כמו כן חיברה רשת כבישים את העיר לסוריה ושאר חלקי ארץ ישראל. מאז תחילת שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל ועד 1936 הוכפלה אוכלוסייתה של חיפה ומספר תושביה הגיע ל-50,000. ונוסדו בה תעשיות שונות כגון טחנות קמח, בתי חרושת למלט, לסבון ולסיגריות. תנועת האניות בה גדלה וכך גם כמות היצוא. אולם עד לבניית הנמל נאלצו אניות שהגיעו לחיפה לעגון במרחק של קילומטר מן החוף והיה צורך להשתמש בסירות להובלת נוסעים ומטען אל החוף. למרות ההגנה הטבעית של ההרים היה החוף פתוח לגלים ובימי סערה הופסקה התנועה לא פעם והנזק לסחורות היה רב.

מכל הסיבות הללו החליטו הבריטים לבנות במקומו של הנמל הישן הקיים זה מאות שנים נמל חדש, מודרני ועמוק. ביולי 1919 כתב הגנרל אדמונד אלנבי לממשלת בריטניה שאם בריטניה תקבל מנדט על ארץ ישראל  הקמת נמל בחיפה תהיה חיונית ביותר ושכדאי כבר עתה לבצע מחקר מקדים. בהתאם לכך החלו כבר ב- 1920 בקידוחי ניסיון ובשנת 1922, סקר המהנדס סר פרדריק פאלמר, מחברת בניית הנמלים "רנדל, פאלמר וטריטון",  את חופי הארץ לפי בקשת השלטונות המנדטוריים ואישר כי חיפה היא המקום המתאים ביותר לנמל עמוק מים. עם זאת העדר כספים וסיבות פוליטיות בארץ ישראל ובבריטניה דחו את תחילת העבודה על הנמל עד 1927.

בפברואר 1929 הוחלט על הקמת מחלקה ממשלתית שתהיה אחראית על בניית הנמל. בחודש מרס 1931 פנה הנציב העליון, סר ג'ון צ'נסלור אל שר המושבות הלורד פאספילד בשאלה האם יכולים המהנדסים המייעצים לבניית הנמל לתת הערכה מדוייקת כבר בשלב זה באשר לעלות בנייתו של הנמל:



בתשובתם העריכו המהנדסים את עלות בנייתו של הנמל ב- 1,250,000 לירות שטרלינג. אולם בנובמבר 1931 הסבירו המהנדסים המייעצים שישנם פערים בין הערכתם שנתיים קודם לכן ובין הערכתם הנוכחית, שעליה יש להוסיף 40,000 לירות שטרלינג והם מפרטים את הסיבות השונות לפערים שנוצרו. ההתכתבות בתיק זה של המזכירות הראשית של הממשלה מצביעה על כך שבניית הנמל הייתה כרוכה בעלות נוספת, במיוחד לאור העובדה שבמקביל לבניית נמל חיפה עסקה ממשלת המנדט גם בשיפוצו של נמל יפו. בין השאלות שבהן דנו בהרחבה הייתה שאלת מספר הפועלים הערביים והיהודים שיועסקו בעבודות הבנייה של הנמל ושאלת משכורתם של הפועלים היהודים והערביים וכיצד פותרים את סוגיית השוויון העולה מן הצורך במתן משכורות גבוהות יותר לפועלים היהודיים. במברק אל הנציב העליון נתן שר המושבות הבריטי ביטוי למאמציו לתמרן בין רצונו להיענות לפניית ההסתדרות הציונית (שלא נמצאה בתיק אבל אולי תמצא בתיקי ההסתדרות הציונית בארכיון הציוני) להעסיק פועלים יהודיים בבניית הנמל ולסייע בכך לעבודה העברית בארץ ישראל ובין הצורך להוזיל את עלות העבודה על ידי העסקת פועלים ערביים שמשכורתם נמוכה יותר. באותו תיק נמצאת טיוטת מברק תשובה של הנציב העליון לשר המושבות בה הוא מציג פתרונות אפשריים לסוגיה זו. בין השאר הוא מציע להעסיק את הפועלים היהודיים והערביים בסוגים שונים של עבודה ובאופן זה לאפשר את הפער בין "משכורת יהודית הוגנת" ל"משכורת ערבית הוגנת". (התיק של המזכירות הראשית לממשלת ארץ ישראל שבו נמצאת תעודה זו כולל בתוכו התכתבות רבה בנושא זה).

באפריל 1929 החלה עבודת ההכנה. על יד עתלית נפתחו מחצבות ומשם הובאו האבנים לאזור הנמל על ידי מסילות הברזל. מבין ההצעות הבינלאומיות לתכנון הנמל בחיפה ומיקומו שהוגשו לשלטון בעיר בראשית המאה ה-20 בחרו הנציגים את ההצעה הזולה יותר, זו של פאלמר, שהציע לערום את החומר שנחפר לשם העמקת הנמל על החוף, ועל ידי כך לייבש רצועת ים בצמוד לחוף. בהתאם לתכנית יובשה רצועה ארוכה מהים, במקביל לבתי העיר הערביים ממערב לתחנה ומולה נבנו המעגנות ושוברי הגלים של הנמל. במהלך העמקת המעגן ובניית הנמל נשאב חול רב מהקרקעית ויובש שטח של כ-360 דונם. משיובשה הרצועה, נמסר חלק מהשטח לנמל, לבניית מחסנים, בתי מלאכה ושאר מתקנים, ועל החלק הפנימי נסללה דרך ראשית, שנועדה ליצור עורף אדמיניסטרטיבי עירוני לפעילות הנמל. לקראת חנוכת הנמל בידי  הנציב העליון סיר ארתור ווקופ פרסמה ממשלת ארץ ישראל חוברת ובה תמונות שצולמו במהלך בניית הנמל:


תכנית הנמל



המחצבה הצפונית בעתלית

בניית חומת המים הראשית
בניית חומת המים הראשית
חלק מחומת המים הגמורה


בית המלאכה ליציקת גושי אבן


מכונת הקדיחה "סופרוורקר" בתוך הנמל
משאבת הקדיחה לייבוש שטח הנמל בפעולה

עבודת הייבוש בהתקדמותה


חומת הרציף הגמורה

מראה כללי של הכבישים והמסילה בנמל

מחסנים בנמל לסחורות מעבר

הטיית המסילה בינואר 1933 אל השטח המיובש החדש של הנמל

תכנית פיתוח של הנמל
בתיקי הארכיון מצאנו את רשימת המוזמנים לטקס הפתיחה החגיגית של הנמל ואת תכנית הטקס שהחל ביום שלישי ה- 31 באוקטובר, 1933 ב-9:00 בבוקר, הסתיים בשעה 15:00 והתנהל על פי כל כללי הטקס: תזמורת תלווה את הטקס, האוניה "LANCASTRIAN PRINCE" תכנס לנמל ותעגון בין שני הרציפים הראשונים. עליה יעמוד הנציב העליון שיתקבל בליווי של מטח כבוד ועל ידי נכבדי השלטון של ממשלת המנדט בארץ ישראל. הנציב יסקור את משמר הכבוד. סיר פרדריק פאלמר ינאם ודבריו יתורגמו לעברית ולערבית. הנציב העליון יענה לו ויכריז על פתיחת הנמל. ינוגן ההמנון. הרכבת המיוחדת שתביא אל הטקס אורחים מרחבי הארץ תעזוב את הנמל בדרכה ללוד ולירושלים. בתיקים נמצאים מברקי ברכה שונים שהגיעו אל משרדי נמל חיפה לקראת טקס הפתיחה. ביניהם המברק הבא מחברת הספנות Hamburg Amerika Linie :




כמו כן יש בתיקים הנחיות כיצד יש לפעול באזור הנמל לקראת הטקס: מחלקת המכס, הבלו והמסחר מאשרת למנהל הנמל לאסור על כניסתן של אניות קיטור לשטח הנמל אחרי חצות הליל ב- 30 באוקטובר, היום שלפני הטקס. האניות יוכלו להישאר מחוץ לגבולות הנמל אך גם שם עליהן להפסיק את פעולתן ביום הטקס: בסופו של דבר למרות ההכנות המרובות וההערכות לטקס רב רושם נערך הטקס במתכונת מצומצמת וללא נוכחות קהל. וזאת בשל הפגנות המוניות שאורגנו על ידי הוועד הפועל הערבי ברחבי הארץ נוכח גלי העליה היהודית לארץ ישראל. ההפגנות החלו ביפו ימים מספר לפני טקס פתיחת הנמל והתפשטו למקומות שונים ברחבי הארץ.

זמן קצר לאחר פתיחתו הרשמית של הנמל הציע מנהל מחלקת המכס, הבלו והמסחר במכתב למזכיר הראשי לממשלת ארץ ישראל לפרסם את פתיחתו של נמל עמוק המצויד באופן מודרני ולתאר את מידותיו ויתרונותיו ב- Lloyd's List and Shipping Gazette – כתב העת הבריטי בנושא ספנות הקיים כבר מאז 1734 בעלות של 23.8 לירות שטרלינג .המזכיר הראשי השיב שאינו רואה כל צורך להוציא הוצאה כספית זו לפי שעה.

לנמל חיפה היה מקום באירועים חשובים בדרך להקמת המדינה: אליו הגיעו אוניות המעפילים שנעצרו על ידי הצי הבריטי במהלך ואחרי מלחמת העולם השנייה, בטרם גורשו למאוריציוס או לקפריסין, ב- 14 במאי 1948 עלה אלן קנינגהם, הנציב הבריטי האחרון, על אניית הצי וציין את סופו של המנדט הבריטי בארץ ישראל עם הורדת הדגל הבריטי מבנין המנהלה של הנמל. לאחר מלחמת השחרור שימש נמל חיפה במשך שנים ארוכות כשער למאות אלפי העולים שהגיעו ארצה דרך הים. נמל חיפה גם זכה לארח את הנשיא המצרי אנואר סאדאת, שהגיע עם היאכטה הנשיאותית שלו לביקור בישראל, זמן קצר לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים.


רשימת עולים דרך נמל חיפה, 29 בדצמבר 1921. בין העולים אבא חושי, לימים ראש עיריית חיפה

בארכיון המדינה שמור החומר הארכיוני של מינהל הרכבות והנמלים של ממשלת ארץ ישראל בתקופת המנדט. בתוכו כ-100 מיכלים של חומר ארכיוני של מנהל נמל חיפה שטרם נרשמו ועל כן זמינותם לעיון מוגבלת. בחומר זה התכתבויות, טפסים ונתונים סטטיסטיים בנושאים כגון פעילויות המכס בנמל, תאורה בנמל (כולל מגדלורים), ביקורים של ספינות מלחמה זרות ובריטיות, דייג, אחסון סחורות במחסני הנמל, רישומי כניסה ויציאה של ספינות ועוד.


נמל חיפה כיום

-קישור למגזין שהוציא נמל חיפה השבוע לרגל 80 שנה לטקס הפתיחה של הנמל

יום שני, 28 באוקטובר 2013

אז מה אתם הייתם.. סורקים?

מבקשים את עזרת הציבור

למעלה מ-40 קילומטר מדף המכיל תיעוד יקר ערך של מוסדות המדינה והממשלים הקודמים בארץ מופקדים בארכיון המדינה. שוו בנפשכם, נסיעה שגרתית מתל אביב למחסני ארכיון המדינה המצויים בירושלים נפרשת על פני קצת פחות מ-80 ק"מ. תארו לכם שבמקום המרחב הפתוח יכיל מחצית הנוף שתראו בדרך מסמכים, תצלומים, מפות, בולים, פרוטוקולים ופרסומים. למעלה מ-300 מיליון מסמכים מצויים כיום בחסות ארכיון המדינה והוא עמל בימים אלו על פרויקט רחב היקף של סריקת החומר הגלוי והנגשתו לציבור הרחב. המטרה המרכזית בפרויקט זה היא למנוע מהחומר החשוב להישאר על המדפים ולאפשר לו לזרום אל תוך אוטוסטרדת המידע שמקיפה אותנו בדרכנו, על מנת לעשות בו שימוש וללמוד מההיסטוריה שכידוע נוטה לחזור על עצמה..
File:Fondos archivo.jpg
לטובת המהלך מעלה גנז המדינה - ד"ר יעקב לזוביק, פנייה אישית לכל אדם המעוניין להביע דעתו באשר לתיעדוף הסריקה. להלן מכתבו:

שלום חברים,

ארכיון המדינה החל השנה בפרויקט של סריקה תעשייתית. השנה סורקים 12-15 מיליון עמודי תיעוד, וכנראה שנמשיך בקצב גם בשנים הקרובות. על-מנת לעקוף בעיות סרקנו השנה רק תיעוד בלתי מסווג; בשנה הבאה נוכל להתחיל כנראה גם בסריקה של חומר מסווג.
לקראת סוף 2014 או בראשית 2015 אנחנו מקווים להתחיל להעלות אוספי תיעוד שלמים לאתר משודרג של ארכיון המדינה. הסריקה היא אמנם תנאי הכרחי, אך חשוב להדגיש שלא תנאי מספיק. יש צורך גם בחשיפה ביטחונית, ובמגוון פעולות נוספות.
על-מנת לסרוק את כל תיעוד הנייר שבארכיון המדינה יידרשו עשרות שנים, גם בקצב הזה. אני פונה אליכם על-מנת לשאול את דעתכם לעניין קביעת סדרי העדיפויות, בתוך המסגרת הבאה:
1. אין הצדקה לסריקה של תיעוד מסווג שגילו פחות מ-30 שנה, כלומר שנוצר אחרי 1985.
2. תיעוד בלמ"ס יכול להיסרק גם מאוחר יותר, ואולם לא סביר שנסרוק כרגע תיעוד שנוצר אחרי 1995.
3. תיעוד שיש בו גודש של מידע אישי על אנשים חיים, אין סיבה לסרוק אותו שכן לא ניתן יהיה לפתוח אותו.

 -  -  -  -

להלן רשימת נושאים אפשרית לבחירת החומרים שייסרקו בשנים הקרובות. נעשה מאמץ לסרוק חומר אודות כל נושא ממגוון משרדי ממשלה ומוסדות מדינה. אודה לכם אם תתייחסו אליה, תאשרו או תחלקו עליה, וכן תוסיפו נושאים שנראים לכם חשובים. אבקש לזכור שבבואנו לסרוק תיעוד מסוים, על-כורחנו נדחה את הסריקה של חומר אחר.
1. פיתוח הארץ, התיישבות, נמלים, תחבורה וכו'
      2. קרקעות, ניצולן, הפקעות החרמות וכו'.
      3. ירושלים
      4. יחסי ישראל עם ארצות אחרות, ובראשן ארה"ב, גרמניה, אירן, מצרים ועוד.
      5. עליה וקליטה
      6. מים, פרוייקטי מים גדולים, וכו'
      7. מיעוטים בישראל
      8. תשתיות – בניה ופיתוח
      9. החברה הישראלית והשואה
    10. כל נושא אחר שאתם ועמיתיכם הייתם מתמקדים בו לו ארכיון המדינה היה חושף אוספים הקשורים בו.

אשמח אם תפיצו הודעה זו הלאה. הדיון בקביעת סדר הסריקות של 2014 יתקיים בארכיון המדינה בנובמבר, כך שתגובותיכם ותגובות עמיתיכם ותלמידיכם מעניינות אותנו בימים אלה ממש.

תודה,
יעקב לזוביק

גנז המדינה

** אם יש לכם הערות והארות, אנחנו ממתינים להם. אתם מוזמנים להשפיע על הבחירה ולהשאיר תגובה בסיום הפוסט או במייל - amir@archives.gov.il

ביום שישי, 8 בנובמבר 2013, ייפתח ארכיון המדינה למבקרים במסגרת אירוע "בתים מבפנים". לפרטים נוספים.

קביעת דגל ישראל כדגלה הרשמי של המדינה - היום לפני 65 שנה


28.10.48 קביעת דגל ישראל.
דגל המדינה בצורתו המוכרת הונף ע"י אנשי התנועה הציונית הרבה לפני בחירתו הרשמית. בשנת 1933 הוחלט לראשונה בקונגרס הציוני הי"ח "...הדגל התכול לבן הוא דגלה של ההסתדרות הציונית והעם העברי".

עם הקמת המדינה התעורר הצורך בסמלי מדינה רשמיים. כחודש לאחר קום המדינה, ב-8 ביוני 1948, פרסמה הממשלה הזמנית מודעה בעיתונים ובה הזמינה את אזרחי ישראל להגיש הצעות לסמל המדינה ולדגל המדינה, כאשר צבעי הדגל יהיו "תכלת ולבן", ובגוף הדגל יהיו "מגן דוד (סמל התנועה הציונית) או שבעה כוכבים (עפ"י הצעת הרצל). למטרה זו הוקמה וועדת הסמלים, שמיינה את עשרות ההצעות, בחרה שתיים מבניהן והגישה אותן לממשלה הזמנית להכרעה סופית. בישיבתה ב-11 ביולי בחרה הממשלה הזמנית בהצעתו של הגרפיקאי אוטו ואליש: שני פסים כחולים שביניהם פס לבן ובו שבעה מגִני דוד בצורת כוכבים בצבע בהיר לבן-זהב. ההצעה הועברה לאישור מועצת המדינה הזמנית, אך בישיבתה ב-15 ביולי דחתה מועצת המדינה הזמנית את ההצעה ובחרה ועדה משלה לעיצוב הדגל והסמל. ב-28 ביולי 1948 החליטה הוועדה לבחור בדגל הציוני לדגל המדינה והעבירה את ההחלטה לאישור המועצה. ב-28 באוקטובר אישרה מועצת המדינה הזמנית את הצעה זו ובחרה בדגל הציוני כדגל הלאום הרשמי של מדינת ישראל.

 
צירים מגיעים לאסיפת הנבחרים הרביעית לירושלים - 12/09/1944, צלם: זולטן קלוגר, אתר לע"מ.

ילדי תל אביב עם דגל המדינה, ממתינים לביקור הנשיא - 03/03/1949 אתר לע"מ.

יום שלישי, 8 באוקטובר 2013

פרס נובל בפיזיקה לפיטר היגס ולפרנסואה אנגלר על גילוי "חלקיק היגס"


מתקן CERN, ויקיפדיה

ביולי 2012 הוכח קיומו של "חלקיק היגס" המכונה "החלקיק האלוהי" במתקן CERN הנמצא בגבול שוויץ-צרפת ליד ז'נבה. במחקר זה השתתפו גם מדענים ישראלים. בעקבות זאת פרסמנו כאן פוסט על קבלת ישראל כמשקיפה ל-CERN ב-1991.

היום הודיעה ועדת פרס הנובל בשוודיה על הענקת פרס הנובל לשני החוקרים שטענו שהחלקיק קיים כבר לפני כחמישים שנה: פיטר היגס (Peter Ware Higgs) ופרנסואה אנגלר (François Baron Englert).

הרב הראשי עובדיה יוסף, נשיא המדינה אפרים קציר וברכה זהה לאריכות ימים

אתמול הלך לעולמו הרב עובדיה יוסף והוא בן 93.

בתקופת כהונת קציר, בירך אותו הרב יוסף שנשא אותם ימים את התואר - הרב הראשי לישראל, לרגל יום הולדתו השישים: "יהי רצון שיזכה לאורך ימים ושנות חיים דשנים ורעננים בבריאות איתנה ונהורא מעליא". קציר הודה לרב על ברכתו וביקש להשיב לו באותה הברכה בדיוק. קציר הלך לעולמו לפני ארבע שנים והוא בן 93.

- - -

עם פטירת הרב יוסף פרסם ארכיון המדינה בבלוג סרטון נדיר המתעד את הכתרת הרב כרב הספרדי לתל אביב, וכן את הדיון שערך כרב ראשי בשאלת יהדות בני העדה האתיופית. הפרסום זכה לסיקור נרחב באתרים וואלה, גלי צה"ל, חדשות ערוץ 2כיכר השבת, כיפה, ו-ynet. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה אף פרסמה מאמר דעה בנושא.

הקמת חברת המים מקורות



עלפי חברת מקורות החל משנת 2014 75% מהצריכה הביתית תתבסס על מי ים מותפלים ולראשונה בישראל יתאפשר להתחיל ולשקם את מאגרי המים הטבעיים של ישראל ולהחזיר את החוב לטבע.

בקטע המצורף מסרט ביוגרפי על לוי אשכול מסופר על אשכול שבעזרת מהנדס המים שמחה בלאס רוקם את חלום הרשת הכחולה - צינורות שיובילו את המים לכל פינות הארץ. אשכול מגייס כספים בחו"ל ומקים בשנת 1937 את חברת מקורות. בהמשך, במסעו לארה"ב אף חותם על הסכם לשיתוף פעולה להמתקת מי ים. 

 

סימול בארכיון המדינה טס 10072/4 (שירות הסרטים הישראלי - אפרתי י.) 

תכירו את אביאור אברהם אבוטבול, צעיר בן 18 מדימונה, מתנדב

"אחד מהישגיי הגדולים בתקופת נשיאותי" 

מספר טקסים הנערכים במשך השנה מצויים בנחלתו הבלעדית של נשיא המדינה - הוא מארח ולעתים אף יוזם אותם. בתקופת כהונת אפרים קציר יזם הנשיא את הצמדת טקס חלוקת פרסי ביטחון ישראל (הנהוגה משנת 1958) לבית הנשיא. טקס אחר שקציר הנהיג מיסודו הוא טקס הענקת אות הנשיא למתנדב, בו ראה חשיבות גדולה.

קציר רצה להביע תודה בשם המדינה למתנדבים, ולעודד אחרים באמצעות מתן ביטוי פומבי לדוגמה האישית שלהם. צורך זה הפך בראייתו ממשי, עקב גילויי ההתנדבות המרגשים שנחשף אליהם במהלך מלחמת יום כיפור ובעקבותיה. לשם כך הוגדר מנגנון מוסדר הכולל ועדה מייעצת, שתעבור על ההמלצות הרבות עבור מועמדים אפשריים, ותברור מתוכם רשימה נבחרת. 

האות הראשון הוענק באוקטובר 1974 לשניים בלבד: לארגון - האגודה למען החייל "בעבור פועלה הרב במתן שירותי רווחה וסעד לרבבות החיילים המגויסים במלחמת יום כיפור ולאחריה". ולפרט – יעקב מימון, שסיפק לנשיא את ההשראה להנהגת האות. במרוצת השנים הוחלט כי בכל שנה יוענקו שנים עשר אותות, ומועמדים לקלוט אותם לא חסרו. עד עתה זכו בפרס 383 איש ואשה, עמותות, ארגונים, קבוצות ובני נוער. 

החל מהשנה השנייה לחלוקת האות נקבע כי בכל טקס יינתן אות מיוחד על התנדבות לא רגילה של בני נוער. הזוכה לשנה החולפת היה אביאור אברהם אבוטבול בן 18 מדימונה, תלמיד כיתה י"ב ומתנדב מזה 6 שנים בארגונים שעוסקים בסיוע לתושבי דימונה בהם: מד"א, לתת, מכבי אש ועוד. אביאור משמש כחבר במועצת התלמידים, מסייע לחבריו לספסל הלימודים בשיעורים פרטניים, פועל בתחומי איכות הסביבה, למען ילדים ונוער ובכל תחומי הקהילה. לצפייה בזוכים הנוספים בפרס.


'רוח התקופה' בתמונות - רוח ההתנדבות לפני המלחמה, במהלכה ואחריה

"מישהו זקוק לך" - עונדים סיכת התנדבות לראשת הממשלה גולדה מאיר
בטקס לציון 25 שנים לתעשייה הישראלית בגני התערוכה
 21 יוני 1973 / לע"מ
תלמיד בית ספר בחלוקת דואר ברמת גן
14 אוקטובר 1973 / לע"מ
מתנדבים בשעת בידור לחיילים בסיני
 20 אוקטובר 1973 / לע"מ
מתנדבת מגישה קפה חם לחיילים במזנון האגודה למען החייל בהרצליה
23 נובמבר 1973 / לע"מ
מתנדבי חוץ לומדים עברית באולפן בקיבוץ עין המפרץ
29 נובמבר 1973 / לע"מ
מתנדבי המשמר האזרחי פוקחים עין בפטרול ברחוב דיזינגוף בתל אביב
1 יולי 1974 / לע"מ

יום שני, 7 באוקטובר 2013

הרב עובדיה יוסף ז"ל והכרתו ביהודי אתיופיה


הרב עובדיה יוסף ב-2006. צילם יונתן מיכאלי, ויקיפדיה.

בעקבות פטירתו של הרב עובדיה יוסף אנו מביאים את אחת הפסיקות המרכזיות שלו: ההכרה ביהדותם של בני קהילת "ביתא ישראל" באתיופיה.

ב-15 באוקטובר 1972 נבחר הרב עובדיה יוסף, רב העיר תל אביב, לרב הראשי הספרדי למדינת ישראל – הראשון לציון. לצדו נבחר הרב שלמה גורן לרב הראשי האשכנזי. זמן מה לאחר מכן הוכתר הרב עובדיה יוסף לתפקידו החדש. ראו סרט על הכתרתו לרב הספרדי הראשי לעיר תל אביב ב-17 ביוני 1969. 

אחד העניינים בהם דן הרב יוסף בראשית ימיו כרב ראשי היה שאלת יהדותם של בני קהילת ביתא ישראל  באתיופיה ("הפלשים"). בתשובה לפנייתו של רס"ר עובדיה חזי (2012-1922), מזכיר הוועד הישראלי למען הפלשים, כתב הרב יוסף: "אלו הפלשים בלי ספק הם משבט דן... לאחר שמנהיגי הפלשים פנו אליי בבקשה להתחבר עם אחינו בית ישראל ברוח התורה וההלכה... בטוחני שמוסדות הממשלה והסוכנות היהודית, וארגונים בישראל ובתפוצות יסייעו לנו כמיטב יכולתם במשימה קדושה זו". המכתב נכתב בכתב ידו של הרב יוסף על נייר מכתבים רשמי של הרב הראשי עובדיה יוסף ונחתם בחותמת שלו. למכתב המלא מ-9 בפברואר 1973 מתיק א-114/11 בארכיון המדינה ראו:

פסיקתו של הרב עובדיה יוסף שימשה בסיס לשינוי מדיניות ממשלת ישראל שהחליטה להעלות את יהודי אתיופיה לישראל.