יום שלישי, 9 בספטמבר 2014

מטביעת אצבע בדיו לחתימת השם: 50 שנה למבצע 'ביעור הבערות'


ב-1961 ערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפקד אוכלוסין במדינת ישראל. [תעודה 1] [ארכיון המדינה-גל18068/4] תוצאות המפקד הראו שכרבע מיליון מהיהודים המבוגרים בישראל (מגיל 14 ומעלה) אינם יודעים קרוא-וכתוב בשום שפה (להלן: "בערים"). מתוכם למעלה מ- 162 אלף אנשים לא ידעו כלל קרוא וכתוב, שני שלישים מתוכם נשים, ולמעלה מ-96 אלף היו בערים למחצה. הסקר הראה כי אמנם רוב הבערים נמנו על יוצאי אסיה ואפריקה, אולם כ-20 אלף בערים מוחלטים ו-50 אלף בערים למחצה, הגיעו מארצות מזרח אירופה. הבערות ניכרה גם בקרב הציבור הערבי בישראל, במיוחד בקרב האוכלוסיה הכפרית בארץ בתקופה הנסקרת.

 

ביוזמתו של שר החינוך דאז, זלמן ארן, הוחלט לפתוח בפעולה כדי למגר את נגע הבערות. בינואר 1964 יצא לדרך 'המבצע לביעור הבערות' שהוגדר כמבצע רחב היקף ללימוד עברית למבוגרים,' ונמשך עד לאמצע שנות ה-70. מבצעים דומים לביעור הבערות התנהלו במדינות נוספות פרט לישראל. ארגון אונסק"ו הכריז על ה-8 בספטמבר כיום הבין-לאומי לביעור הבערות.

במלאת 50 שנה לתחילת המבצע, מגישים ארכיון המדינה וארכיון החינוך היהודי בישראל ובגולה פרסום משותף השופך אור על המבצע, ארגונו, סיבותיו, ותוצאותיו.

הפרסום כולל אוסף תעודות מאוספי הארכיון, תמונות, סרטים, ומפה. רוב התיעוד מוצג לראשונה.


יצחק נבון, מנהל המחלקה לתרבות במשרד החינוך,
מתבונן באם לעשרה ילדים לומדת לקרוא, 1 במאי 1964, לע"מ

מבוא

אחת ממטרותיה של מערכת החינוך בישראל בשנות השישים הייתה לצמצם את הפערים ברמת ההשכלה בין קבוצות אוכלוסייה שונות שנוצרו בעקבות גלי העלייה רחבי הממדים שהגיעו לישראל בשנים שלאחר הקמתה. העלייה ההמונית קיבצה במדינה יהודים ממדינות שונות, תרבויות שונות ורמת השכלה שונה. מפעל הנחלת הלשון למבוגרים היה חלק מהתפיסה החינוכית הזו.

שר החינוך זלמן ארן, אמר בריאיון לעיתון הארץ ב-1963:

"...זו בושה וחרפה ש'עם הספר' כולל אנשים אנאלפביתיים וכי עלינו למחוק את הכתם הזה מעלינו. הדבר יועיל לא רק לחיבור בין הקהילות השונות של יהודים בישראל, אלא גם לחיבור בין דור ההורים לדור הילדים...."

 

את מבצע 'ביעור הבערות' הוביל יצחק נבון, מנהל האגף לתרבות במשרד החינוך בשיתוף עם סא"ל סטלה לוי, קצינת ח"ן ראשית בצה"ל. עם תחילת המבצע עלו במשרד החינוך ובתקשורת הסתייגויות משמו בטענה שהוא פוגע ומעליב את האוכלוסיות שלהן הוא נועד. סוגיה נוספת שנידונה הייתה מהי הגדרת 'הבערות'? ב-5 בפברואר 1964 התייחס יצחק נבון לסוגיות האלו בסקירתו בוועדת החינוך של הכנסת. בעניין שמו של המבצע אמר נבון שלאחר שנשקלו הטענות נגדו הוחלט בכל זאת להשאירו כפי שהוא. הוא הוסיף שהצעות לשמות שהועלו כגון "השכלה לעם" או "השכלת יסוד" נראו בלתי מתאימות והן ממעיטות מחשיבות המבצע. בעניין הגדרת הבער, הסביר נבון שההגדרה המקובלת בעולם לבער מדברת על אדם אשר אינו מוכשר לקרוא או לכתוב ולהבין משפט קצר בחיי היום-יום. במסגרת המבצע הוחלט שאדם שלא למד מעולם בבית-ספר נכלל במסגרת 'הבערים המוחלטים', ואם למד בין שנה לארבע שנים, ייכלל במסגרת 'בערים למחצה' [תעודה 2] גל-1403/4.


1.      ההכנות למבצע – קביעת סדרי עדיפויות בביצועו

בבוא אנשי משרד החינוך לקבוע את דפוסי התנהלות המבצע, הם החליטו שהוא יכלול בשלב ראשון  את מי שנזקקים ללימוד בגיל 50-20. כמו כן הוחלט שהמשאבים יופנו תחילה ליישובים בהם מספר הבערים היווה רוב מוחלט. אנשי משרד החינוך שרטטו מפה שבה סומנו 120 יישובים בהם אחוז הבערים עלה על 50%. התברר שבערים הגדולות עמד אחוז הבערים על כ- 20% מהאוכלוסייה הכללית. הוחלט איפוא להתחיל ביישובים הקטנים. בנוסף עמד לנגד עיניהם השיקול לפיו השפעתם של הבערים על סביבתם בערים הגדולות, בהן קיימים חיי תרבות עשירים, הינו מוגבל, בשעה שביישובים הקטנים הבערות הטביעה באופן מובהק את חותמה על חיי היישוב וחיי התרבות בהם.

היישובים במפה חולקו לחמש קבוצות.

·         נקודה ירוקה – יישוב ש-10%-20% מתושביו הינם בערים גמורים או בערים למחצה.

·         נקודה צהובה – יישוב שאחוז הבערים בו הגיע לכ-20%-30% (מדובר בכ-47 יישובים). הם כללו בין השאר את היישובים נהריה, חדרה, קרית אתא, הרצליה, זכרון יעקב, אשדוד, רחובות, ראשון לציון ובאר שבע.

·         40 נקודות ישוב נוספות שאחוז הבערים בהן הגיע לכ-30%-40% מכלל התושבים. המדובר ביישובים: צפת, טבריה, עכו, יבניאל, עתלית, גבעת הכרמל, רמלה, גדרה, נחלת יהודה, אשקלון, דימונה, קרית גת ועוד.

·         נקודה כחולה – יישובים שאחוז הבערים בהם מגיע לכ-40%-50% (60 יישובים), והם הכוללים בין השאר את היישובים: קרית שמונה, חצור, מעונה, טירת הכרמל, מגדל העמק, ואור עקיבא.

·         120 נקודות ישוב נוספות – בהם אחוז הבערות מיתמר ל-50% ומעלה (ישנם אף מקומות בהם אחוז הבערות מגיעה לכ-70%-80%), כלומר, למעלה ממחצית האוכלוסייה מגיל 14 ומעלה, הינם בערים לגמרי או למחצה. בין הישובים שנמנו תחת נקודות אלה: מושבי ספר, מושבים החולשים על אזור פרוזדור ירושלים, הרי יהודה, חבל עדולם, יישובי התענך, ומושבים המצויים לאורך גבולה הצפוני של המדינה. [תעודה 3] גל-1403/4.

 

2.      הכשרת מורות חיילות: 'זוהי ארץ בה לומדת האם את שפת האם מפי בניה'

 

עם תחילת מבצע 'ביעור הבערות' פנה משרד החינוך אל שלטונות צה"ל בבקשה לרתום את חיילות לצה"ל למענו. שלטונות צה"ל הסכימו להקצות מורות חיילות לטובת המבצע. במכתב מאת אלוף חיים בר-דוד, ראש אגף כוח אדם בצה"ל אל שר החינוך והתרבות זלמן ארן, המליץ ראש אכ"א להציב את החיילות לתפקידי הוראה ביישובי עולים ו/או יישובי ספר צעירים. לטענתו, ישובים ותיקים ומבוססים יכולים לפתור את בעיות ההוראה בכוחות עצמם. [גל 1417/4] [תעודה 4]

בישיבה שהתקיימה ב-1 באוקטובר 1965בנוכחות אנשי משרד החינוך, הציע ד"ר קודש לקלוט עוד 200 מורות חיילות לביעור הבערות בנוסף ל-120 שכבר אושרו. הוא אמר שהחיילות חייבות להיות בוגרות 12 שנות לימוד (בוגרות י"ב) והוסיף כי לא תהיה מניעה לשבצן בכל מקום בארץ. [גל 1417/5] [תעודה 5]

ב-18 בדצמבר 1963 התקיימה פגישה בעניין העסקת החיילות לטובת המבצע. משתתפיה קבעו את הנהלים להעסקתן. בין היתר נאמר בי הצבתן של חיילות למקומות העבודה תיעשה על ידי המחלקה להנחלת הלשון, והמחלקה היא זו שתדאג לציוד ולמגורים נאותים. [תעודה 6] [גל-1417-3] בגיוס הראשון הוקצו 65 חיילות. כל גיוס שבא אחריו, נוספו עוד עשרות חיילות. סך החיילות שהועמדו לטובת המבצע נאמד בכ-350. לדימונה אף הגיע גרעין נח"ל שהתנדב להוסיף חצי שנה על שירותו לטובת המבצע. [תעודה 7] [גל-1417/3].

הבנות המתנדבות שנבחרו עברו לאחר הטירונות הצבאית קורסים מזורזים במשך חודש ימים להקניית יסודות החינוך וההוראה, בהדרכת מפקחים ממשרד החינוך. לאחר ההכשרה העיונית נתנה להן הכשרה מעשית בבתי הספר בפרוזדור ירושלים, כדי לקרבן לעבודתן במושבי העולים. במשך השנה הראשונה נעזרו המורות-חיילות במדריכות מנחות שליוו אותן בעבודתן. החיילות קיבלו הדרכה לגבי מטרות המבצע, ונרתמו למשימה בהתלהבות. [תעודה 8] [גל-4848/16].

ב-1965, עם היבחרו של יצחק נבון לכנסת, התמנה במקומו יצחק כהנוב כאחראי על המשך המבצע. הקורס הראשון של מורות חיילות עמד בפני סיום. ב-27 ביוני 1965, פנה כהנוב, אל רס"ן עמיצור ליבוביץ, עוזר קצין כוח אדם ראשי בצה"ל בבקשה לאפשר תוספת החיילות  מבלי להמתין עד לגיוסו של המחזור הבא. [תעודה 9] גל 4848/16

יצחק נבון, מנהל מחלקת התרבות במשרד החינוך,
מגיע לבסיס קליטה ומיון בתל השומר,
כדי לראיין חיילות לטובת מבצע "ביעור הבערות",
1 ביולי 1963, לע"מ
חלקן הקטן של הגברים בקרב התלמידים עורר דאגה מהאפשרות שבמקומות רגישים בספר תתגורר אוכלוסייה גדולה של בערים. ד"ר קודש, פנה  ב-5 במארס 1966 אל ראש הממשלה ושר הביטחון, לוי אשכול. קודש הציע לאשכול לרתום למשימה זו אנשי מילואים. 'הצעתנו, שהצבא יירתם במשימת ביעור הבערות בקרב אנשי המילואים האלה'. קודש הוסיף כי מחלקתו תגיש לצבא את כל העזרה הנחוצה, כולל ארגון הלימודים וההוצאות הכרוכות בכך. [תעודה 10], גל 4848/16

המורות-החיילות קיימו שיעורים פרטיים בבתיהם של המבוגרים אם ביחידים או אם בקבוצות קטנות, ולימדו אותם קריאה וכתיבה בסיסיים בעברית. עיקר התלמידים היו נשים, שכן הגברים נהגו לעבוד מחוץ לבית רוב שעות היום. לתלמידות היה זמן מועט בין עבודות הבית לטיפול בילדים, והן התלמידות והן המורות תמרנו את השיעורים בין הזמנים השונים.

חומרי הלימוד המתקדמים כללו את עיתוני "שער למתחיל". הישגי התלמידים היו קריאה בעיתונים אלה, כתיבה וקריאה של מכתבים, והיכולת לחתום את שמם במקום טביעת אצבע בדיו כפי שנהגו עד כה. [ארכיון המדינה, גל-18068-4 – הודעה לעיתונות][תעודה 11]. המורות החיילות הפכו לכתובת עבור תלמידיהן מעבר לענייני ההוראה. הן נשאלו למשל על ענייני  חינוך, פוליטיקה ועוד.


מורה חיילת אוחזת ילד ומלמדת את האם קרוא וכתוב,
ינואר 1965, ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון (צלם לא ידוע).
חומרי הלימוד
תכניות הלימוד הורכבו משלושה שלבים: שני השלבים הראשונים יועדו להקניית יסודות השפה העברית, ואילו השלב השלישי יועד לקריאה שוטפת של טקסטים ולהבעה חופשית גם בנושאים מקצועיים. מעבר לספרים המקובלים להוראת עברית וחשבון, המורים והתלמידים במבצע עשו שימוש בשבועון "שער למתחיל". העיתון סיפק מידע, וגם שימש כלי ביטוי למחשבותיהם של הלומדים, ולרגשותיהם וללבטיהם. בנוסף, יצא לאור ירחון מיוחד בשם "מעלות"– שהביא את תולדותיהן של כל העדות שאליהן השתייכו הלומדים במבצע.
במסגרת ההתארגנות למבצע נקבע שהלימודים התקיימו בכל מקום אפשרי – בבתי הספר, במועדון ההסתדרות, במועדון העירייה, או בבתים פרטיים. לעיתים היו בכיתה שלושה תלמידים ולעיתים עשרים. משרד החינוך גייס את המדור להתנדבות בוועד הפועל של ההסתדרות כדי שיקיים פעולת תעמולה לגיוס מתנדבים למבצע ביעור הבערות בקרב ציבור העובדים המאורגן. נקבע שהמחלקה להנחלת הלשון תעזור למדור בארגון החוגים, הסעת המתנדבים ובהדרכת המתנדבים.
העברת מאות בנות צעירות ליישובי ספר לוותה בלא מעט בעיות. למשל התעוררה בעיה בתנאי המגורים הלקויים שבהם שוכנו החיילות. היתרון נמצא כשצה"ל העמיד לרשות משרד החינוך בתנאי השאלה מיטות ומזרונים עבור המורות החיילות.[גל 1417/5] [תעודה 12]



מפה המתארת את החלוקה בין מורות חיילות
למורים אזרחיים בפעולות ביעור הבערות.
באדיבות ארכיון החינוך היהודי בישראל ובגולה.

מבצע חשוב זה נמשך עד לאמצע שנות ה-70 - לקריאת החלק השני.
 

לקריאה נוספת:
http://adultliteracy.huji.ac.il/media.htm

אין תגובות: